אחד השחקנים המסקרנים שצצו בשנה האחרונה בתחום המתפתח של מטבעות קריפטוגרפיים הוא הטרון (Tron, TRX). אבל בשלב הזה הדעות חלוקות אם בכלל ניתן להתייחס לטרון כאל מטבע. לא מדובר בוויכוח העקרוני הנוגע להבדל בין מטבע קריפטוגרפי כמו הביטקוין ל’כסף פיאט’ (המטבעות הסחירים שאנחנו מכירים כמו ה’דולר’ או ה’שקל’ שמאחוריהם עומד בנק מרכזי של מדינה), אלא במשהו עמוק יותר.
הביטקוין לא היה המטבע הווירטואלי הראשון, אבל הוא היה הראשון שהפך לפקטור אמיתי, וזאת בעיקר תודות לפיתוח הטכנולוגי שהוא הציג – הבלוקצ’יין (blockchain). לא נעסוק כאן ברציונל הטכנולוגי של הבלוקצ’יין, רק נציין שהוא איפשר את הביזור והוצאת הגורם המתווך מהתמונה – רעיון זה הוא אבן היסוד בעקרון הפעולה של מטבעות הקריפטו.
ההצלחה של הביטקוין סללה את הדרך למטבעות קריפטו נוספים, אבל כמו שהזכרנו הטרון הוא משהו קצת אחר, ואי אפשר להבין את הטרון לפני שצוללים לסיפור של את’ריום (Ethereum), שבמונחים אבולוציוניים היא החוליה המקשרת בין הביטקוין לטרון.
הרעיון התיאורטי של פרוטוקול הבלוקצ’יין עלה כבר בשנות התשעים, אבל היישום המשמעותי הראשון שלו היה ב-2009 כאשר איש המסתורין סאטושי נאקמוטו הציג את הביטקוין והוכיח שזה באמת עובד. זה אולי יישמע מצחיק, אבל ביחס לאת’ריום ולטרון נאקומוטו והביטקוין ‘חשבו בקטן’. הביטקוין השתמש בפרוטוקול הבלוקצ’יין באופן מאוד ממוקד שיצר מודל חלופי לאמצעי תשלום (‘כסף’) והגביל את הסירקולציה של ‘המטבע’ באמצעות מנגנון ‘כרייה’ ממוחשב שהפך את כריית המטבע לאופרציה יקרה ומסובכת ובכך ‘טען’ אותו בערך אמיתי. זה היה רעיון מהפכני. אבל הרעיון של האת’ריום היה מהפכני אפילו יותר.
בשנת 2013 ויטליק בוטרין, קנדי ממוצא רוסי בן 23, הרים את הכפפה. בוטרין, שכבר בגיל 17 נתפס בשיגעון הביטקוין והקריפטו, הבין שלפרוטוקול הבלוקצ’יין יש פוטנציאל שימוש הרבה יותר רחב מלהיות סתם אמצעי תשלום מבוזר ושהוא עשוי להיות פלטפורמה שתשנה תפיסות יסוד במסחר, גיוס הון וכלכלה.
הרעיון של בוטרין היה ליצור רשת מחשבים עולמית עם קוד תוכנה פתוח מבוסס בלוקצ’יין. על הפלטפורמה הזו יוכלו מפתחים ליצור ולהציג אפליקציות מבוזרות (Decentralized Apps או בקיצור dApps), כלומר יישומים בקוד פתוח שאין מעליהם גורם מפקח – אין צנזורה ואין רגולציה.
עד שבוטרין השיק את את’ריום בשנת 2015, בניית אפליקציות בבלוקצ’יין היתה עניין ליחידי סגולה. הרקע והידע שנדרש ממפתח אפליקציות בבלוקצ’יין חרג בהרבה מסט הכישורים של מתכנת ממוצע ודרש ידע עמוק במתמטיקה וקריפטולוגיה. החסם הזה מנע פיתוח יישומים מבוזרים ומאובטחים. את’ריום היא בעצם סוג של ‘מגדל בבל’ ש’מתרגם’ שפות תכנות אחרות לבלוקצ’יין. תודות לאת’ריום גם מפתחים ומתכנתים שעובדים ב-JAVA או HTML יכולים ליצור יישומים בבלוקצ’יין. פתאום רשת מבוזרת מאובטחת הפכה לדבר ממשי שנגיש לכולם.
המסחר וההתנהלות באינטרנט שהכרנו עד היום, יוצרים אצלנו תחושה של חופש. אבל במידה רבה ‘תחושת החופש’ הזו היא סוג של אשליה. בסופו של יום רובנו שבויים במערכות ריכוזיות סגורות. מפתחי אפליקציות תלויים באפ סטורס שמחייבים אותם לעבוד בפורמט מסוים ובסטנדרטים שהם קבעו וכמעט כל הפעילות הפיננסית, כולל באפליקציות ידידותיות כמו פייפאל גם הם מנוטרים ומפוקחים על ידי גוף שלישי. כמובן שכל הבנקים והמערכות המסורתיות מנהלים ממשק דיגיטלי סגור ומפוקח. מה שהצדיק את קיומם של מערכות סגורות כאלה היה סוגיית האבטחה. עד שהופיע פרוטוקול הבלוקצ’יין לא היתה לעולם ברירה אלא להשתמש במערכות הסגורות. ולא שהמערכות הסגורות סיפקו פתרון אבטחה הרמטי. למרות מערכות אלו הונאות רשת וזליגת מידע על צרכנים או כרטיסי אשראי מתרחשות חדשות לבקרים. רק לאחרונה, בפרשת ‘קיימברידג’ אנליטיקה’ ראינו איך נעשה שימוש לא אתי במידע שנכרה מחשבונות פייסבוק של מיליונים בזמן שהנהלת החברה העלימה עין. הבלוקצ’יין, שפתר את סוגיית האבטחה משחרר אותנו מהעניין הזה והאת’ריום היא האוטוסטרדה שסללה את הדרך.
מאחר והרעיון של רשת מבוזרת דורש שגם הטרנזקציה תהיה מבוזרת, ומאחר שהעברת כסף פיאט מחייב שימוש בפלטפורמות סגורות, חלק מהחזון של את’ריום כלל מודל שכל משתמש יכול להנפיק ‘מטבעות’ משלו ולהציע אותן כתמורה למממנים או רוכשי השירות. למעשה כל פעולה ברשת את’ריום מייצרת תגמול בדמות מטבע את’ר למשתמש עמו הוא יכול לבצע מסחר בזירה.
אבל מה שבאמת הפך את את’ריום למעצמה ואת האת’ר לשחקן בפני עצמו במגרש מטבעות הקריפטו היתה הדרך המהפכנית בה בחר בוטרין לגייס הון. ב-2014 יצא בוטרין להנפקה שנועדה לגייס הון, אבל בשונה מהנפקה רגילה שמבוצעת דרך הבורסה ומתוגמלת במניות, בוטרין גייס 18 מיליון דולר לטובת הקמת את’ריום ותיגמל את המשקיעים ב-48 מיליון את’ר, 12 מיליון את’ר נוספים הופקדו בקרן פיתוח מיוחדת שנועדה לתגמל מפתחים. מהר מאוד חברות אחרות הצטרפו לעגלה והסכר נפרץ. נכון להיום התבצעו כבר 700 הנפקות כאלה שגייסו מיליארדים של דולרים ויצרו תשתית עסקית וכלכלית לסחר באמצעות את’ר. וזה הזמן לחזור לנושא שבגינו התכנסנו – הטרון.
המודל של טרון מזכיר מאוד את את’ריום, הכוונה המוצהרת לא היתה לייסד מטבע קריפטו חדש, אלא מערכת ביזור המבוססת על תוכן חופשי מכל העולם. הזירה הזו אמורה לפעול באופן מבוזר שיענה על צרכיהם של משתמשים, יצרני ומפתחי תוכן ותכלול אפילו פלטפורמה מבוזרת לגיוס הון עבור פרויקטים בעקרון של הבורסה. המשקיעים שמזרימים את ההון הראשוני מפוצים בטוקנים (הטוקן של טרון נקרא Tronix או בקיצור TRX), המשתמשים והמפתחים מתוגמלים ב-‘TRX ומאחר שהזירה הזו מציעה מוצרים ושירותים ממשיים שאפשר לרכוש עם הטוקנים נוצרת פעילות כלכלית אמיתית. במידה רבה ניתן לומר שטרון לקחו את המודל של את’ריום (יש טענה שגם חלק מהקוד של טרון מקורו בהעתקה מאת’ריום) והכניסו אותו למסגרת יותר תכליתית ומגובשת.
כמו ששמתם לב (ראו ערך ויטליק בוטרין), עולם הקריפטו שייך לצעירים, זה הזמן להכיר את המייסד של טרון – ג’סטין סאן, האיש שעוד לפני שהגיע לגיל המופלג של 27 כבר נחשב כמגה גאון שיודע להפוך קוד לזהב.
אין ספק שסאן הוא גאון טכנולוגי נדיר, הפלטפורמה של טרון, גם אם היא חייבת הרבה מאוד לאת’ריום היא פלטפורמה מאוד מוצלחת טכנולוגית. אבל כנראה שאת ההצלחה של טרון (בנקודת הזמן הנוכחית) צריך לזקוף לא פחות להתנהלות העסקית והיזמית של ג’סטין סאן ולאמון שהוא מעורר בקרב השותפים והמשקיעים.
ג’סטין סאן יזם את טרון, אחרי שכבר היתה לו ביד הצלחה טכנולוגית ומסחרית גדולה – אפליקציית Peiwo, התשובה הסינית לסנאפצ’ט שמהר מאוד גייסה מיליוני משתמשים. Peiwo גם היתה אפליקציית הלייב סטרימיניג הראשונה שאיפשרה תשלום בקריפטו. במבט לאחור זה כנראה לא היה מקרי, כי הנדוניה שהביא ג’סטין סאן לטרון היתה Peiwo כשותפה אסטרטגית. כשמוסיפים לזה את העובדה שסאן נחשב לבן טיפוחיו של ג’ק מה, מייסד Ali baba ענקית הסחר באינטרנט, לא צריך להתפלא שכאשר הגיוס הראשוני להקמת טרון יצא לדרך באוגוסט 2017, 70 מיליון דולר גויסו למיזם בתוך 3 שבועות (!) תמורת אותם 70 מיליון קיבלו המשקיעים 55% מהטוקנים (מטבעות ה-TRX). 35% מהטוקנים שנותרו הועברו לקרן הפיתוח ו-10% לחברה בבעלות סאן (עניין שהכעיס חלק מהמשקיעים/משתמשים ומעלה שאלות בהמשך הדרך).
חזרנו לשאלה בה פתחנו, והתשובה? כמו שאמר פעם שמעון פרס: “כן ולא”. היתרון הגדול של טרון הוא שיש לו מעגל שותפים רחב שמספק מוצרים ושירותים ממשיים. הדוגמה הבולטת היא Peiwo, אבל יש שותפים רבים נוספים. למשל, חברת oBike שאתם כנראה לא שמעתם עליה, אבל היא חברת השכרת האופניים הגדולה בדרום מזרח אסיה (תחשבו על תל אופן ותכפילו בכמה מיליוני משתמשים), החברה לא רק מאפשרת למשתמשים להשתמש ב-TRX היא אפילו מצ’פרת אותם בטוקנים כחלופה, באופן שמזכיר קצת את תכניות הנוסע המתמיד של חברות התעופה. כבר היום יש הרבה מאוד מוצרים ושירותים שאפשר לרכוש בטרון בתמורה לטוקנים.
ועדיין, בניגוד לביטקוין שזכה למעמד של כסף שכיר אפילו בחלק מהמעוזים של הכלכלה המסורתית, ה-TRX אינו מתקבל כמטבע שכיר מחוץ לרשת של טרון. מי שרוצה להמיר TRX לכסף פיאט יגלה שזה לא תמיד פשוט. הדרך היא להמיר אותו קודם לביטקוין וגם זה לפעמים תהליך מייגע.
צריך לזכור דבר נוסף, כרגע טרון עדיין נמצא בתהליך הקמה שצפוי להימשך עד 2023, והוא עדיין נשען על תשתית של את’ריום ולא ברור אם יעמוד בכל האתגרים שהוא סימן לעצמו. הסיכוי בהחלט קיים והוא אינו מבוטל, גם הסיכון כנראה אינו מבוטל.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
