מטבע הניאו (NEO) מכונה האת’ריום הסיני. מצד אחד זה תיאור די נאמן למציאות, הניאו בהרבה פיצ’רים לא מתאמץ להסתיר שהוא חיקוי קונספטואלי של האת’ריום. מצד שני, הקוד של הניאו הוא קוד מקורי שגם מציג כמה שיפורים ביחס לאת’ריום ויש גם הבדלים קונספטואליים מהותיים בין שתי הפלטפורמות.
כמו שאולי ניחשתם ההגדרה של ניאו כ’מטבע’, ממש כמו במקרה של האת’ריום, אינה לגמרי מדויקת. יש מטבע ניאו, למעשה שני מטבעות (נפרט בהמשך) ואפילו מטבע חזק, אבל הרעיון אינו להיות עוד ‘אלט’ (שם קוד למטבעות קריפטו שאינם ביטקוין) שיתחרה במגרש של הביטקוין, אלא משהו אחר.
ניאו זו פלטפורמת בלוקצ’יין שנועדה לפיתוח של נכסים דיגיטליים ומסחר בהם באמצעות מערכת של חוזים חכמים. כן, בהגדרה זה נשמע מאוד דומה לאת’ריום.
ניאו זכה לכינוי את’ריום הסיני כי מדובר בפלטפורמת הבלוקצ’יין הראשונה שנוצרה כולה בסין ואף זכתה לברכת השלטונות ולשיתוף פעולה מצדם. היזמים בסין פעילים מאוד בשוק הבלוקצ’יין תקופה ארוכה, אבל הם בדרך כלל פעלו בחברות שרשומות מחוץ למדינה כמו באי השכן סינגפור.
עד ניאו הממשלה בסין לא ממש ידעה איך לאכול את תחום הקריפטו. הסינים עצמם הגיבו בהתלהבות, אבל הממשלה יצרה הרבה חסמים בירוקרטיים (גם היום אפשר לראות גישות מזגזגות ברגולציה הסינית), מצד שני נוצרה הבנה שאי אפשר לחסום כליל את התחום ושהפוטנציאל לכלכלה הסינית עצום. הפתרון היה יצירת חממה לחברות מקומיות שיפתחו יישומי בלוקצ’יין ולשמור אותן קרוב. החברה הבולטת ביותר בקאדר הזה היתה (ועדיין) Onchain.
Onchain נוסדה בשנגחאי על ידי היזם דה הונג-פה (Da HongFei), שגייס כמה מתכנתי בלוקצ’יין בכירים שהתחילו לעבוד על הפיתוח של ניאו ב-2014.
ניאו עצמה הושקה כפלטפורמה חופשית אבל הקשר ל-Onchain עדיין שריר וקיים. כך לצד הפלטפורמה החופשית של ניאו, שפועלת כמו כל רשת מבוזרת, יש את Onchain שמתנהלת על אותה תשתית ומספקת שירותים מסחריים לתאגידים וחברות ואפילו לממשלה הסינית. אם אתם חושבים שהשילוב הזה צורם לרבים מאנשי קהילת הקוד הפתוח, אתם לא טועים. אנשי ניאו פחות מוטרדים. העובדה ש-Onchain מספקת באמצעות ניאו שירותי תשתית לענקים כמו אליבאבא, משתפת פעולה עם מיקרוסופט ובונה יישומי בלוקצ’יין עבור הממשלה הסינית, לא רק תורמת באופן ישיר לרווחיות החברה, היא גם משדרת למשקיעים ולמשתמשים שיש כאן מוצר שבאמת עובד ויוצר ערך אמיתי, והמסר הזה חד וברור יותר מכל צרימה אידאולוגית.
מהרבה בחינות כפל הכובעים הזה מקנה לרשת גמישות שאין לפלטפורמות אחרות, ה-DNA שלה כולל גם ערכים וממשקים שאופייניים למערכת מבוזרת וגם אוריינטציה של טייקון עסקי. המשקיעים אוהבים את זה והמשתמשים חיים עם זה בשלום כך שכל אחד מקבל את תמונת המציאות שמתאימה לו. בכלל, גמישות זו אולי התכונה הבולטת בניאו והיא מתבטאת בהרבה אספקטים מאוד פרקטיים. המקום הכי בולט בו הגמישות הזו באה לידי ביטוי הוא בתפיסת ‘החוזים החכמים’ של ניאו שלוקחת את הרעיון שאת’ריום הציגה והופכת אותו להרבה יותר מגוון, ידידותי ונגיש.
מבחינה פילוסופית (ופרקטית) ‘חוזים חכמים’ לא נורא שונים מכל חוזה משפטי שאנחנו מכירים. כלומר, ‘חוזה חכם’ אינו דימוי, הוא חוזה אמיתי לכל דבר. חוזה הוא מערכת הסכמות בין שני צדדים או יותר, שמנוסח בלשון משפטית. לשון משפטית מושתתת על מערכת של הגבלות והתניות שאפשר לתרגם לשפה בינארית. במידה רבה שימוש במנגנונים של חוזים חכמים עשוי לפתור גם חלק מבעיות הרגולציה ושאלות אחרות של חוקיות.
בניאו לקחו את עניין החוזים החכמים רחוק יותר מבאת’ריום. רשת האת’ריום אמנם שמה לה למטרה להנגיש את היכולת לתכנת בבלוקצ’יין שעד אז היתה נחלת ידם של מעטים, ואכן לקחה את האבולוציה של הנושא הזה צעד משמעותי קדימה והציגה שפת תכנות חדשה בשם Solidity שמאפשרת לתכנת חוזים חכמים על רשת האת’ריום. זה היה בהחלט שיפור משמעותי, אבל גם מתכנת שמגיע משפת תכנות אחרת ורוצה להתחיל לעבוד ב-Solidity צריך ללמוד את השפה. אנחנו מדברים על משהו כמו שבועיים של צלילה בחומר עבור מתכנת סביר. זה לא נורא, זה הרבה יותר נגיש מאשר בעידן שקדם לאת’ריום, אבל זה עדיין חסם משמעותי למתכנתים רבים.
לכן, צוות הניאו יצר אפשרות לייצר ‘חוזים חכמים’ באמצעות שפות תכנות ופלטפורמות נפוצות כמו JAVA, C++ , GO ו-NET (שפת התכנות של מיקרוסופט). העניין הזה מגדיל את פוטנציאל המשתמשים בחוזים חכמים במאות אחוזים.
הנקודה האחרונה שצוינה מראה את ההבדל (ולדעת רבים את היתרון) שיש לניאו על האת’ריום. וללא ספק זה פועל יוצא מהתפיסה העסקית שמביאה Onchain לשולחן: הניסיון לתת מענה למגוון רחב של משתמשים ולקוחות שנמצאים על הספקטרום שנמתח בין ‘עכברי קוד פתוח’ לתאגידי ענק. כחלק מהמהלך נכנסה הרשת לשת”פ עם מיקרוסופט שמאפשר התחברות דרך הממשקים הפופולריים של ענקית התוכנה (שכמעט כולנו משתמשים בהם), או יצרה שירותי אחסון ואחזור מידע מתקדמים – בהקשר הזה חברת הדגל שמשתמשת בפלטפורמה היא ענק הסחר ‘אליבאבא’.
מנגנון האימות שנוצר לרשת ייחודי לה וגם הוא מאופיין בחשיבה היברידית. המנגנון שמכונה dbFT, כולל שני מעמדות: ‘משתמשים’ ומפעילי צמתים (כדי להפעיל צומת צריך חיבור רשת מיוחד וכמות מספיקה של מטבע GAS.
בואו נדבר קצת על המטבעות של הרשת. המטבע ‘הכבד’ הוא ה-NEO, במסגרת הנפקת הטוקן הראשונית של ניאו (בתקופה בה עדיין נקראה Antshares) הונפקו 100,000 NEO ומדובר במספר סופי של מטבעות. חצי מהם חולקו למשקיעים ונמכרו בגיוס המונים תמורת 4.5 מיליון דולר שגויסו תוך 31 יום. השאר חולקו בין השותפים, המפתחים וקרנות הפיתוח של הרשת (רבים טוענים שזו התנהלות לא מבוזרת).
בשונה ממטבעות אחרים ה-NEO אינו נכרה ואינו משמש כתשלום עבור המשתמשים שמספקים את כוח המחשוב לתהליך האימות. לכן נוצר מטבע נוסף שנקרא GAS. כמו ששמו מרמז ה-GAS משמש כ’דלק’ עליו עובדת הפלטפורמה ובאמצעותו משלמים המשתמשים על פעולות ושירותים ברשת. ה-GAS הוא גם הגמול שמסופק ל’כורים’.
שני המטבעות נחשבים למטבעות ‘חזקים’ בבורסות הקריפטו בנוסף לתפקיד שלהם בתוך הרשת. כאשר החיסרון העיקרי של ה-NEO הוא העובדה שאינו מתחלק ליחידות משנה. עניין זה הפך לבעיה כאשר ערך ה-NEO האמיר, ועשוי בהמשך להיות חסם עבור משקיעים ומשתמשים קטנים.
כמות הפיצ’רים והיישומים שניאו מציעה גדולה, נשים את הדגש על פיצ’ר אחד שבמידה רבה ממחיש את החזון של הרשת. אנחנו מדברים על פיצ’ר שנקרא NEOX שמאפשר יצירת ממשקים בין רשת בלוקצ’יין אחת לרשת בלוקצ’יין אחרת (למשל עסקה בין ניאו לביטקוין או אפליקציה מהאת’ריום שתעבוד על ניאו) או כמו שמייסד הרשת (ו-Onchain), דה הונג-פה ניסח: “החזון שלנו זה להפוך למסגרת בלוקצ’יין אוניברסלית שמתאימה לכל פלאג ברשת ציבורית או רשת פרטית. המודול הבין רשתי שלנו שמפותח בימים אלה יוצר אפשרות לחבר בין כל הרשתות השונות.”
או במילים אחרות ניאו מקווה להיות סוג של שער כניסה לכל רשתות הבלוקצ’יין ולהפוך לסוג רשת אינטרנט לבלוקצ’יין.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
